יוחננוף נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה כספית ע"ס 250,000 ₪ אשר בהתאם להסכמת הצדדים (אשר קיבלה ביום 5/6/11 תוקף של החלטה), עילתה היחידה, פיצוי מוסכם הנתבע בגין הפרת הסכם.

המדובר בהסכם מיום 14/1/08 (להלן: "ההסכם"), עליו חתמו התובע והנתבעת 2, שהינה כתבת הנתבעת 1 , על פיו הסכים התובע, כי הנתבעת 2, תפרסם אודותיו כתבה בנושא הזן בודהיזם.

בהסכם נקבע בין היתר כי:

"כל הנאמר ונכתב בכתבה יאושר בחתימת ידי ושלא יפורסם שום דבר ללא חתימת ידי המפורשת".

כן נקבע, כי כל הפרה של ההסכם תחייב את הנתבעת 2 ואת מערכת "מעריב" (הנתבעת 1), לשלם לתובע פיצויים בסכום של 250,000 ₪.

2. לטענת התובע נשלחו אליו 2 טיוטות של הכתבות ושתיהן אושרו על ידו. אולם, בכתבה שהתפרסמה בסופו של דבר בעיתון הנתבעת 1 ובאתר האינטרנט המופעל על ידה, נוספו -5- כותרות שלא הוצגו בפניו ושלא אושרו על ידו לפרסום. לטענת התובע, לו היה יודע על תוכן חדש זה, לא היה מסכים לפרסום והיה טוען לשקריותו. לאור האמור טען התובע כי הנתבעות הפרו את ההסכם אשר כרתו עימו והן חייבות לשלם לו את הפיצויים המוסכמים כאמור בהסכם.

בסיכומיו הוסיף התובע כי במסגרת הסכמתם הדיונית, הודו הנתבעות בהפרת ההסכם .

3.בכתב הגנתה העלתה הנתבעת 1 טענה, אשר נזנחה על ידה בסיכומיה, כאילו ההסכם נכרת בין התובע לנתבעת 2, תוך חריגה מסמכותה ומהרשאתה של נתבעת 2. לפיכך נטען, כי ההתחייבות אינה בעלת תוקף כלפי נתבעת 1.

לגופם של דברים, טענו הנתבעות כי ההסכם לא הופר שכן הכותרות שהוספו תואמות את תוכן הכתבה ומשקפות את האמור בה. משהתובע הודה כי אישר את נוסח הכתבה, מילה במילה, אין המדובר, לטענת הנתבעות, בתוכן חדש. הנתבעות טענו כי גם אם אין זהות מילולית מוחלטת בין הכותרות לגוף הכתבה, הרי כולן נגזרו מתוכנה באופן שאין המדובר בתוכן חדש. לפיכך טענו הנתבעות כי המדובר בזוטי דברים אשר אינם מקנים זכות לסעד הנתבע וכי עמידתו הדווקאנית של התובע על זכותו הנטענת בהסכם, נגועה בחוסר תום לב. הנתבעות הוסיפו כי התחקות אחר כוונת הצדדים ופרשנות תכליתית של ההסכם מצביעים על כך שאין המדובר בהפרתו של ההסכם.

לחלופין, טענו הנתבעות כי על ביהמ"ש להפחית באופן משמעותי, כדי סכום סמלי, את סכום הפיצוי שכן אין כל יחס סביר בין הסכום שנקבע, לנזק אותו ניתן היה לצפות כתוצאה מסתברת של ההפרה.

דיון:

4. ראשית, אציין כי אין בסיס לטענת התובע כאילו במסגרת ההסכם הדיוני שהושג בין הצדדים, הודו הנתבעות בהפרת ההסכם. עיון בהסכם, אשר כאמור, קיבל תוקף של החלטה, מצביע על כך, שהצדדים הסכימו כי התובע יוותר על כל טענה, או תביעה, לסעד שאינו קשור לעילה של הפרת ההסכם וכי ההכרעה תינתן על יסוד כתבי טענות וסיכומים בלבד.

אין בהסדר כל אזכור לויתור מצד הנתבעות על טענתן כי אין המדובר בהפרה של ההסכם.

5. עוד אוסיף (בטרם אתייחס לסוגיה העיקרית נשוא תביעה זו), כי הנתבעות לא חזרו בסיכומיהן על הטענה לעניין חריגת הנתבעת 2 מסמכותה.

ההלכה הינה כי: "... דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים (בין בשוגג, בין במתכוון), כדין טענה שנזנחה, לכן לא יתייחס ביהמ"ש אליה..." (גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית עמ' 281, ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטאל קרדיט פ"ד מט (2) 102).

למעלה מן הצורך אציין, כי ללא שמיעת עדויות, לא היה מקום ממילא לקבל את הטענה, גם לו הייתה נטענת בסיכומים ,שכן בהעדר ראיות,לא הוכחה. על ההסכם מופיע הלוגו של נתבעת 2 בציון "אשרת נגר כתבת מעריב וNRG בצפון". ע"פ סעיף 56 לחוק החברות תשנ"ט, אליו הפנתה הנתבעת1 בכתב הגנתה: "פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן... הצד כלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה, או על העדר הרשאה...". המבחן לחריגה מהרשאה ע"פ סעיף זה נקבע בפסיקה כמבחן אובייקטיבי. וראה ע"א 4670/03 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' כלל (ישראל) בע"מ:

"לעניין דיני החריגה מהרשאה, הרשאה משמעותה הרשאה ממשית והרשאה נחזית. הדגש הוא על חזותה החיצונית של ההרשאה בעיניו של הצד השלישי וזאת מטעמים של הגנה על אינטרס ההסתמכות שלו. ככל שפעולת המנהל נחזית להיות בעיני הצד השלישי על פי המצגים שהוצגו לו כפעולה בהרשאה, הרי שכך יש לסווגה לעניין בחינת תוצאותיה".

הנתבעת 2 אמנם אינה מנהלת אצל הנתבעת 1,אולם, לעניין פרסום הכתבה והתקשרותה עם התובע, אליו פנתה מתוקף תפקידה,הרי היא כשלוחה של נתבעת 1. גם בהתאם לחוק השליחות אשר חל על יחסי התובע –נתבעת 2-נתבעת 1, הרי שפעולת השלוח מחייבת ומזכה לפי העניין את השולח.

במקרה דנן, מאחר שהצדדים הסכימו כי לא יוגשו עדויות והצדדים לא ייחקרו, לא הוצגו ראיות מהם ניתן ללמוד כי הנתבעת 2 חרגה מהרשאה, או כאילו היה על התובע לדעת על חריגה זו. למעשה מלבד האמור בהסכם,כאילו המדובר בפניה מצד נתבעת 2-כתבת הנתבעת 1, לתובע, לפרסם אודותיו כתבה,הרי לא ניתן לדעת כלל מה היו נסיבות כריתת ההסכם. ללא שמיעת עדויות לא ניתן לדעת מה מעמדה של נתבעת 2 אצל נתבעת 1 ואלו סמכויות הוקנו לה מתוקף תפקידה ככתבת נתבעת 1. המדובר בכתבת הנתבעת 1 אשר פנתה אל התובע מתוקף תפקידה אצל נתבעת 1. הנתבעת 2 חתמה על ההסכם מתוקף תפקידה ככתבת והסכימה לנוסח על פיו נקבע כי, היא והנתבעת 1, נושאות בהתחייבות נשוא ההסכם.